<h1>סמ"ק מצוריך סימן רל"ב</h1>
<h2>דף סא.</h2>
שלא לשמוע דברי בעל דין עד שיבא בעל דין חבירו דכתיב (שמות כ"ג) לא תשא שמע שוא. ו[ב]כלל זה שלא יקבל לשון הרע, והמספרו ראוי להשליכו לכלבים שנאמר לא תשא שמע שוא קרי ביה לא תשיא וסמיך ליה לכלב תשליכון אותו. ואמר רבא (נדה דף ס"א) דלמיחש מהא מיבעי, ואם רואה אדם בחבירו צדדין מעניינין שנראה הדבר אמת רשאי להאמין ולקבל כדאמרינן בשבת (דף נ"ו) שקבל דוד לשון הרע משום דברים הניכרים (דחזרו) [דחזא] במפיבושתא) גם אומר בירושלמי (פיאה פ"א ה"א) דמותר לספר לשון הרע על בעלי מחלוקות שנאמר ואני אבא אחריך ומלאתי דבריך. א)0הנהו בני גלילי דנפק עלייהו קלא דקטול נפשא אתו לקמיה דרבי טרפון אמרו ליה ליטמרינן מר אמר להו אנא לא איטמר לכון כי הא דאמרו רבנן האי לישנא בישא אף על גב דלקבולי לא בעי מיחש ליה מבעי זילו איטמורו נפשייכו, פ"ה שמא הרגתם הנפש ואסור להציל אתכם, ובשאלתות דרב אחאי מפרש (סוף פרשת שלח) [אם אני אטמין] לכם חייבתם ראשי למלך ובעינין זה יש לחוש ללישנא בישא כדי להציל עצמו דומיא דישמעיה בן נתנאל אבל בחינם אסור לומר שמאמין וחושש ללשון הרע, עכ"ל תוספות בפרק האשה בנידה (דף ס"א ד"ה אטמריכו).
